המחשב הנייד והתפתחות הילד - בתחום הרגשי והחברי

ב"ה, יום חמישי י"ד כסלו תשס"ט
11 דצמבר 2008

הנדון : ז' 7 - כיתת כתו"ם – בי"ס מקיף ח' אשדוד
הדילמה : שימוש אבסולוטי במחשב – וויתור על ספר ומחברת, או שילוב ?
העמדה : שימוש מוגבר בבית הספר באמצעות המחשב הנייד, מייתר אמנם את הצורך הדידקטי בעיפרון ומחברת, אך יוצר מצב בו התלמיד שוכח כיצד לכתוב נכון, בייחוד בכיתה ז', כיתה בה מתחילה להתגבש אישיותו, והכתב עובר שינוי בד בבד עם השינויים הפסיכולוגיים – רגשיים שעוברים על הנער, טרום בר המצווה. חשיבות הכתיבה איננה נתונה לוויכוח, גם בחברה מערבית מתפתחת וטכנולוגית, הכתיבה האישית היא צורך חיוני לילד, יוצרת חתימה אישית, ומניעה תהליכי שיפור והטמעה התנהגותיים והישגיים.
לכן יש צורך להחליט על מינון קבוע ביחס שבין שימוש במחשב לבין שימוש במחברת, לדעתי השימוש במחשב יהיה לא יותר מחצי שיעור, לצורך חיפוש חומרים, וניתוחם.
המחברת והספר חייבים לתפוס את מקומם בצד המחשב הנייד, ואין המחשב יכול להוות תחליף אמיתי וחינוכי לכתיבה האישית.

הדילמה : שימוש באמצעי המחשה ויזואליים – או כתיבה בלוח / לוח חכם ?
העמדה : שימוש באמצעי המחשה באופן מוגבר עלול לגרום לתלמידים בכיתות החטיבה בייחוד להתרגל לחשיבה רדודה, ללא צורך בהפשטה. משרד החינוך הגדיר את תוכניות הלימודים ההומניסטיות כתוכניות מגדר – חשיבה מסדר גבוה, יש לחנך את התלמידים לחשיבה מופשטת ולא פורמליסטית, אלא פלורליסטית. שימוש מורחב באמצעי המחשה, אינו מוביל שינוי זה, לדעתי – כתיבה בלוח נותנת מענה נכון לחשיבה נכונה, אין ספק שאמצעי המחשה נחוצים, אך בעיקר כתחילה או סיכום יח"ל ולא במקומה בשלימות, לכן יש צורך לקבוע בכל יח"ל בצוות המקצועי מהן פעולות ההמחשה שישתלבו היטב בתוכנית הלימודים, ואלו פעולות מיותרות ואף מזיקות.
הלוח החכם למורה, הינו כלי נוח בהחלט להעביר תכנים ודילמות, אך הוא צריך להיות במידה נכונה.

הדילמה : המחשב (הנייד) – מכשיר חברתי או ניתוק חברתי ?
העמדה : שימוש במחשב הנייד משאיר את הילד שעות ארוכות ליד המחשב מנותק מעולמו החברתי שלא לומר מעולמו המשפחתי, המחשב הנייד או הנייח הופך את הילד לאינבדואל מרצונו, לרקפת ולנרקיס בהשאלה מצמחי הבר החיים לבדם. להורים נוח שהילד יושב שעות ליד המחשב ולא מבקש מהם דבר ולעיתים גם מוותר על ארוחת הצהריים, כשההורה נזכר להציב גבולות כבר מאוחר מידי, המחשב הוא האדון והאבא החדש בבית וקצב האינטרנט מכתיב את קצב העבודה בבית, אמנם הילד יכול גם לדבר וגם לראות (האמנם זוהי ראיה 'אמיתית' ?!) את החברים באמצעות תוכנות מסרים ווידאו מתקדמות, אך האם זה תחליף ראוי או רדוד למצב בעבר בו הילד היה נפגש עם חבריו למשחק קופסא או משחק חברה ?, הילד הולך ומתדרדר מיום ליום, אין לו צורך עוד לפגוש את החבר למשחק, עולמו נהפך וירטואלי עד זרה, מהי ההגדרה היום לאחוות חברים ?, ל'ברוגז' ול'שברו את הכלים' של פעם.
לדעתי – יש להציב גבולות מאוד ברורים וחד משמעיים לילד, יש ליצור אמנה חברתית מוסכמת לחברה בישראל שתצא ממשרד החינוך, ותאמר אמירה משמעותית, לילד בגיל החטיבה – תיכון, לא יותר משעתיים ביום של מחשב נייד, והשאר למפגשים חברתיים בהם לא יהיה המחשב נשוא השיחה, לטיולים בטבע וללמידה עיונית בבית או בספרייה, ולא לשכוח שיש גם את המדיה האחרת של קונסולות משחקים וטליוויזיה וזה שוב ממשיך את המחשב, כך שזו אותו גברת בשינוי אדרת.

סיכום דבר :
אין ספק לאף אחד כאן בבלוג שתפקידנו כמורים לחנך נוער לבגרות, לאדם משתלב בחברה אנושית, בראש ובראשונה, יודע להביע עמדות ומתנהג בכבוד ובנימוס, ורק אח"כ שילוב טכנולוגית, המחשב לעולם לא יוכל להחליף את החבר האנושי או את בן / בת הזוג.
אנחנו רוצים לחבר אמנה ברורה וחד משמעית באשר לתפקידו של המחשב בולם הטכנולוגי המודרני, מהו תפקיד המחשב והאם הוא מעצב אישיות, מהו תפקידו החברתי אם בכלל, ומהו המינון הנכון בשיעורים משולבים מחשבים, אנו רוצים לרתום את הטכנולוגיה לשירות העם והמולדת, אך מהם הגבולות ?

כתב : חיים אריה כהנא, מורה לתנ"ך בכיתת כתו"ם, שנה"ל תשס"ט