קבוצות-דיון לצרכים לימודיים וחינוכיים

השימוש בפלטפורמות אינטרנטיות מבוססות טקסט, המאפשרות סוגים שונים ורמות שונות של דיאלוג בין המשתתפים, היא תופעה ותיקה ההולכת ומתבררת כאחד המהפיכות הגדולות בתחום התקשורת מבוססת-המחשב. במסגרת זו, מוכר מאד השימוש בקבוצות-דיון (discussion forums) לצרכים לימודיים וחינוכיים.

חוקרים סבורים כי קבוצות-הדיון הן הדוגמה הטובה ביותר לדרך שבה התקשורת מבוססת-המחשב יוצרת צורה חדשה של תקשורת, שבה משולבים אספקטים של דיבור קבוצתי פנים-אל-פנים, יחד עם תקשורת כתובה יחידנית (Curtin, 2001). למרות שנושא זה נחקר בהרחבה מאז ראשית שנות ה-90 , מתברר מתוך שיטוט באתרי מכללות, אתרים בית-ספריים וקבוצות-דיון נושאיות (המוקדשות לנושא מסוים), כי נושא "השימוש הפדגוגי בקבוצות-דיון" עדיין עושה בישראל את צעדיו הראשונים (והשווה: (Corich et al., 2004.

במקרים רבים מתברר כי מורים מסתפקים בעובדה שהם משתמשים בקבוצת-דיון במסגרת עבודתם, ואינם שואלים את עצמם מהי התועלת הפדגוגית, או מהו "הערך המוסף הלימודי", העשוי לצמוח משימוש זה. מפתיע להיווכח כי גם מורים מיומנים, היודעים כיצד ליישם איסטרטגיות מתקדמות של הוראה כאשר הם מלמדים בכיתה הרגילה, נוטים להשתמש בקבוצת-הדיון בצורה אקראית, מבלי לקשור שימוש זה לפילוסופיה חינוכית כלשהי ומבלי להתחשב במאפייניה של סביבת-למידה זו. מבחינה זו השימוש בקבוצת-הדיון סובל מן המחלה הכרונית עליה כתב בהרחבה גבי סלומון, מצב שבו "הזנב (של הטכנולוגיה) מכשכש בגוף (של הפדגוגיה)" (סלומון, 2000).

בתחום השימוש בקבוצת-הדיון, כבשאר ההיבטים של שילוב המחשב במערכת החינוך, הופעת הטכנולוגיה מקדימה את המחשבה הפדגוגית, וזו צצה ועולה במהלך השימוש. למרות הפרדוכסליות של תהליך זה, נראה כי הוא חלק בלתי נמנע מכל תהליך של הטמעת טכנולוגיה חדשה. יש בו אפילו יתרון מסוים, הנובע מן היכולת לדון באפשרויות לשימוש לימודי וחינוכי בטכנולוגיה, לאחר שתכונותיה הטכניות כבר ידועות ומוכרות. זוהי איפוא המטרה של מאמר זה: להציע בפני המשתמשים (אנשי חינוך ואנשי הדרכה באירגונים) תובנות והמלצות בנוגע למהותה של קבוצת-הדיון ובנוגע לדרכים שבהם ניתן להפעיל אותה בצורה נכונה. כל פרק במאמר כולל תמצית של מחקרים וכן המלצות דידקטיות לעבודה עם מורים. המלצות אלה ניתן ליישם במסגרת השתלמויות מורים או לצורך הכשרת כל אוכלוסיה אחרת של מנהלי קבוצות-דיון. מהלך זה מטרתו לשוב ולהעמיד את הפדגוגיה לפני הטכנולוגיה, או בפרפראזה על דברי סלומון: "ללמד את הגוף כיצד לכשכש בזנב" ולא להיפך, עד הסיבוב הבא שבו תיכנס לתמונה טכנולוגיה חדשה וחוזר חלילה.