בפתח קפיצה אבולוציונית באוריינות.

כמורה לביולוגיה, אני נתקל לא אחת במבטי תמיהה מצד תלמידי כאשר אנו דנים בנושאים אבולוציוניים: איך יתכן שהדג יצא מהמים, והחל לנשום אויר מהריאות "שלפתע" צמחו לו.. החל להלך בעזרת הרגליים שהופיעו יש מאין, טיפס על עצים וכיום משגר כלים אל מחוץ למערכת השמש..
האמת היא שתפיסת האבולוצייה קשה לא רק לתלמידים. לכל בן אנוש, אשר חייו קצרים המה, קשה לתפוס תהליכים המתרחשים לאורך פרקי זמן עצומים. תהליכים בכלל הם קשים להבנה: אני בטוח כי חבריו של הקוף אשר בילה זמן רב על הקרקע התייחסו אליו כ"מוגבל" מאחר ואינו מבלה את ימיו בין הענפים כמו במצטיינים שבהם.. קשה להאשים אותם על קוצר הראיה שלהם וחוסר יכולתם לראות את צאצאי צאצאיו מגיעים לירח..
אבולוציה לא חייבת לארוך מיליוני שנים. אבולוציה תרבותית וחשיבתית מהירה יותר מאבולוציה ביולוגית: לא מזמן, לפני כ 200 שנה התייחסו אל הילד אשר קרא ספרים כ"מוגבל" ו"בטלן" מאחר ואינו מבצע את מטלותיו בשדה ובדיר או במכרה כיתר בני גילו אלא מבזבז את ימיו בחלומות חסרי תועלת. לפני כ 50 שנה חלה מהפיכה: מעמד הספר הורם אל על וההמונים שוכנעו לקרוא ספרים. למה? כי זה סימן את מעבר הכח ממעמד המשכילים הצר אל ההמונים. השכלה היא כח.. זעקו כולם.
לפני כ 25 שנה חלה מהפיכה: המחשב האישי יצא לדרכו בצעדים מהוססים ולא יציבים, בעיקר כמכונת משחקים ביתית. היחס אל האנשים אשר ניסו לעשות בו שימוש מעבר למשחק היה מזלזל ומבטל: קשה היה לחשוב על עידן בו מתכנתי מחשבים מרוויחים מיליונים ומהווים את רוב המאיון העליון...
אנו מביטים כיום על תלמידינו במבט ביקורתי של השלב האבולוציוני הקודם באוריינות: הם אינם קוראים ספרים, הם מבלים באיסוף מידע חסר תוחלת ומבזבזים משאבי טכנולוגיה והשכלה יקרים בעיננו. אולם איננו מסוגלים לראות את היותם החוליה המקשרת הבאה באבולוציה האוריאהית: מי צריך כתב יד אם אפשר להדפיס (רוב מורותי היו שמחות לו יכולתי להדפיס לפני 30 שנה ולא צריכות היו לקרוא את כתב היד שלי) מדוע חייב שפה מבוססת אותיות (שהומצאו לפני מיליוני שנים כי זה מה שהטכנולוגיה של פטיש ואיזמל איפשרו..) מי אמר שחייב דיוק בכללים דיקדוקיים (שחשיבותם בציטוט דברי הקודש עצומה.. אך לא בעידן שהאל מת בו מזמן)...
האבולוציה האוריינית לא תארך זמן רב לדעתי. כולנו המסנגרים (המעטים) והמקטרגים (הרבים) על תהליך זה נביט בעוד 20-30 שנה אחורה ולא נבין כיצד חיינו בין הענפים כשיכולנו ללכת על האדמה...:)