הוראה מתוקשבת - דרך חיים או מעמסה למורה?
הסוגיה המתוארת במאמר שקראתי מתייחסת לעמדות מורים לסביבה המתוקשבת ובחינת אופי הפעילויות המתוקשבות שמפתחים מורים.
במאמר זה נבדקו עמדות מורים המתחילים את דרכם בשימושי תקשוב בהוראה ומורים הנחשבים למובילי תקשוב, כמו כן, נבחנו פעילויות אשר פותחו על ידי 2 קבוצות המורים..
תוצאות המחקר מעידות על התייחסות דומה של 2 הקבוצות לסיוע התקשוב בהתפתחות האישית והמקצועית ולתפקיד החיובי אותו תופס התקשוב בהוראה.
נמצא שוני בין הקבוצות בנושא מקום התקשוב בחיי היום יום של הכיתה. המורים המובילים אימצו את הסביבה המתוקשבת כסביבת ההוראה בעוד שמורים מתחילים מתייחסים לסביבה זו כעול וכפרויקטים מזדמנים ובלתי קבועים. כמו כן, מורים מובילים מציינים כי התקשוב מהווה כלי ליצירת דיאלוג חינוכי שמעבר לשעות ביה"ס בין המורה לתלמיד בעוד שהמורה המתחיל אינו תומך בפעילויות מסוג זה.
מעניין לציין כי 2 קבוצות המורים אינם תומכים בלמידת עמיתים ואינם רואים את הערך המוסף של למידה שיתופית.
מסקנות אלו באו לידי ביטוי הן בראיונות אשר בוצעו עם המורים והן בסוג וברמת הפעילות אשר פותחו.
תוצאות המחקר באות לידי ביטוי בסביבה בה אני עובדת. ככל שהמורה הינו מתמיד יותר בהתפתחות המקצועית והאישית בסביבה המתוקשבת, תרבות התקשוב הופכת לחלק בלתי נפרד מהוראתו.
לדעתי, ככל שהמורה יהיה פתוח יותר להתנסות בסביבה המתוקשבת כך יקטן החשש ואותו מורה יראה כי סביבה מתוקשבת מעצימה את ההוראה והלמידה. עם ההתפתחות המורה יראה כי ההוראה הופכת להנחיה ומעודדת את התלמיד לחשיבה עצמית מסדר גבוה.
הסוגיה המתוארת במאמר שקראתי מתייחסת לעמדות מורים לסביבה המתוקשבת ובחינת אופי הפעילויות המתוקשבות שמפתחים מורים.
במאמר זה נבדקו עמדות מורים המתחילים את דרכם בשימושי תקשוב בהוראה ומורים הנחשבים למובילי תקשוב, כמו כן, נבחנו פעילויות אשר פותחו על ידי 2 קבוצות המורים..
תוצאות המחקר מעידות על התייחסות דומה של 2 הקבוצות לסיוע התקשוב בהתפתחות האישית והמקצועית ולתפקיד החיובי אותו תופס התקשוב בהוראה.
נמצא שוני בין הקבוצות בנושא מקום התקשוב בחיי היום יום של הכיתה. המורים המובילים אימצו את הסביבה המתוקשבת כסביבת ההוראה בעוד שמורים מתחילים מתייחסים לסביבה זו כעול וכפרויקטים מזדמנים ובלתי קבועים. כמו כן, מורים מובילים מציינים כי התקשוב מהווה כלי ליצירת דיאלוג חינוכי שמעבר לשעות ביה"ס בין המורה לתלמיד בעוד שהמורה המתחיל אינו תומך בפעילויות מסוג זה.
מעניין לציין כי 2 קבוצות המורים אינם תומכים בלמידת עמיתים ואינם רואים את הערך המוסף של למידה שיתופית.
מסקנות אלו באו לידי ביטוי הן בראיונות אשר בוצעו עם המורים והן בסוג וברמת הפעילות אשר פותחו.
תוצאות המחקר באות לידי ביטוי בסביבה בה אני עובדת. ככל שהמורה הינו מתמיד יותר בהתפתחות המקצועית והאישית בסביבה המתוקשבת, תרבות התקשוב הופכת לחלק בלתי נפרד מהוראתו.
לדעתי, ככל שהמורה יהיה פתוח יותר להתנסות בסביבה המתוקשבת כך יקטן החשש ואותו מורה יראה כי סביבה מתוקשבת מעצימה את ההוראה והלמידה. עם ההתפתחות המורה יראה כי ההוראה הופכת להנחיה ומעודדת את התלמיד לחשיבה עצמית מסדר גבוה.
2 תגובות:
מקריאת תקציר המאמר, אני מתרשמת שיש התאמה די גדולה בין המאמר למציאות היום יומית. מורים שאינם מפחדים משינויים ויותר פתוחים ללמידה אכן משלבים את המחשב בהוראה ברמה זו או אחרת ואילו מורים שמפחדים משינויים ואינם אורייני מחשב לא ישתמשו במחשב וימשיכו להשתמש במערכי השיעור הכתובים ויהיו מרצים בכיתה. מנסיוני האישי דבר זה גם תואם את המרצים באקדמיה, לצערי הרב עדיין יש מרצים שמגיעים עם הרצאה שמרוב בלאי ושימוש דפיה מצהיבים, משתמשים בשקפים שנכתבו באמצעות טושים וכו לעומת מרצים שמגיעים להרצאה כשהם מצויידים במצגת/ מקורות סרקים וכו'. וגם אני כסטודנטית כמובן התרשמתי יותר ממרצה שמגיע כשהוא משתמש במיטב הטכנולוגיה ומדגים לנו שיטות הוראה שנוכל לאמצן בביה"ס.
אנו מסכימות עם ליז באומרה שככל שהמורה יתנסה בסביבות מתוקשבות, תרבות זו תהיה חלק בלתי נפרד מדרך הוראתו. יש צורך להחיל תרבות זו כבר בסמינרים ובאוניברסיטאות ללימודי הוראה כל שהוראת המקצועות השונים והתקשוב ילכו יד ביד כבר מהצעד הראשון ולא ייווצר מצב שקודם יש "הוראה רגילה" ואח"כ יכנס התקשוב. כמו כן מצב זה ימנע חשש ופחד מדברים חדשים שהרי התקשוב כבר לא יהיה דבר חדש אלא ברור ומובן מאליו.
הוסף רשומת תגובה