סיפור אהבה בשלושה - האם זו הנעה משותפת או שמא זה רק סיפור של פיתוי????
סיפור אהבה שמתחיל בנפרד, פילוסופיה, פסיכולוגיה וטכנולוגיה כל אחת מהן בפני עצמה. אך אף אחת מהן לא מצליחה להגשים את עצמה עד הסוף. עד ששלושתן נפגשו בתפיסה הקונסטרוקטיבית. ואז הפילוסופיה מספקת את עמוד האור המנחה, הפסיכולוגיה את העקרונות הבסיסיים לפעילות הפדגוגית והטכנולוגיה את האמצעים להגשמתם.
היו כמה נוסחים, קשרים הדדים ואחרים, הרבה יחסים אבל בשורה התחתונה נשאלה שאלה אחת שלמעשה שואלת; אחרי כל ההתלהבות מכל הקשרים וההקשרים האם הטכנולוגיה על כל מה שהיא מאפשרת לנו מבחינת מידע ונגישות האם היא מייצרת ידע. האם מרוב טכנולוגיה אנו מאלצים פדגוגיה, האם מרוב התלהבות לא נסחפנו מהמטרה?
שאלה טובה...
נחזור להתחלת הקשר (או כמעט להתחלה) ונבדוק מה בעצם קרה, אילו קשרים ומערכות יחסים התפתחו במהלך בדרך ולאן זה מביא אותנו?
מערכות למידה קונסטרוקטיביות, מה התלמידים לומדים בהן ומה היינו רוצים שילמדו?
כמו בכל דבר לקונסטרוקטיביזם מגוון רחב של מובנים אך היסוד בכולם הוא שהפריטים אינם באים לעולם מתוך מאגרי מידע המכילים ידע אמפירי או מדדים הקבועים מראש. ידע נבנה באופן פעיל הוא אינו המטרה אלא הפעילות שנביאה לבנייתו. (קאפי ורזניק)
כמו ילד שמתפתח אנו כמובן מתחילים עם פיאזה (איך לא...) גישה המדגישה את הפרט ואת הדרך בה הוא בונה את הידע. בשלב מאוחר יותר נכנסה גישה שהדגישה את הפן החברתי, האינטרקציה והתהליך שמערכת ולא פרט בודד עוברים כדי לבנות ידע משותף.
גישה זו מעבירה את משמעות הידע והלמידה והישגים אישיים לאוסף של פעולות המאפשרת למערכת של פרטים לקיים בינהם מערכות קשרים שיאפשרו להבניית ידע של הקבוצה ולא רק של הפרט. ידע זה של אוסף הפרטים אינו חיבור של הידע של כל פרט ופרט בקבוצה אלא שמעצם האינטראקציה בין הפרטים הידע שונה ובחלקו מונע מהקשרים ולא רק מהמשתתפים בתהליך.
אם נשלב כאן את הטכנולוגיה אנו לא מדברים על ההשפעה של הטכנולוגיה על הלמידה של היחיד אלא על השינויים המתרחשים בעת שתלמידים משתפים פעולה, מבצעים מטלות, גולשים באינטרנט או בונים מסד נתונים, יותר מעורבות, פיתוח קשרים חברתיים, עבודה משותפת המפתחת את היכולות האישיות. כל אלה הם דברים המתפתחים ומתרחשים במהלך הפעילות ולא מתוך הפעילות.
מכל הנ"ל עולה השאלה האם עלינו לשקול את היעדים והתוצאות העיקריים של הלמידה בעיקר כאוסף של תת מיומנויות או כהשתתפות מוצלחת בפעילות מאורגנת חברתית ובפיתוח זהות הלומד? (גרינו) גרינו ממשיך וממליץ להתמקד בתרומת פעילויות הלמידה לפיתוח יכולת גבוהה יותר של התלמידים להשתתף בעיסוקים חברתיים ולפתח עם זאת את זהותם כלומד אחראי ובעל יכולת. ועם זאת נשאלת השאלה האם זה כל מה שאנחנו דורשים מסביבת הלימודים או מה עוד על התלמידים ללמוד?
עקרון נוסף המועלה במאמר הוא יחסים, כמו בכל סיפור אהבה יש השפעות הדדיות וספירליות בין המשתתפים במערכת היחסים. בין גישה המתיחסת לפרט לבין גישה המתיחסת לתהליך חברתי טוען פפרט ששתי הגישות משלימות האחת את השניה במחזוריות, מה שנבנה מתוך תהליך חברתי משפיע על הרפרטואר הקוגניטיבי וזה בא לידי ביטוי שוב בתהליך החברתי.
אם ננסה לבחון כיצד שתי הגישות פועלות יחד ואת ההשפעות ההדדיות בינהן
נוכל למנות 3 מערכות קשרים שהן מעין ספירלות הדדיות המחברות את התהליך החברתי עם הפאן הקוגניטיבי:
הקשר בין היחסים החברתיים והשפעתם על איכות ההבנה הקוגניטיבית המשותפת, ככל שמערכת הקשרים החברתיים איכותית יותר כן הצד הקוגניטיבי מתפתח לרמות גבוהות יותר.
הקשר בין ידע הקשרי מצד אחד ויכולת להגיע להכללה מצד שני.
הקשרים בין הבנות חברתיות להבנות קוגניטיביות.
אך גם אם נגדיר את הקשרים על אילו תוצאות אנו מדברים? ומה צריכות להיות תוצאות של קשרים אלה?
האם אנו מודדים את התוצאות על פי הסטנדרטים הישנים והמקובעים שהיו קיימים מזמן ?
האם הם רלוונטיים לבחינת ההשפעות של המתרחש היום? האם אלה עדיין המטרות שאליהן צריך לשאוף?
אמצעים שונים גורמים בהכרח לשינוי במטרות, שינויים קיצוניים בפדגוגיה מביאים אותנו לחשוב על מטרות הולמות יותר את התהליך. אחת התוצאות החשובות של סביבות למידה קונסטרוקטיביות הוא יכול תהתלמידים לפתור בעיות מן החיים, היכולת להגיע במשותף לידע, הידע לא יאגר לשם ידע אלא יבנה כאשר יהיה צורך לפתור בעיה. אם זאת קיים גם משקע קוגניטיבי אישי הניתן להכללה.
אחרי שדברנו על שני משתתפים במערכת היחסים נדבר על השותפה השלישית, הטכנולוגיה, למרות שהתפתחותה היא המאוחרת מבין השלוש הרי שהיא אינה שותף שקט ובלתי מורגש, הטכנולוגיה היא בעלת השפעה למרות גילה הצעיר יחסית. היא יכולה להשפיע בכמה דרכים: הצעת פעילויות אינטלקטואליות ושיתופיות כגון הדמיות. שימוש במערכות סמלים שדרכן ניצן לייצג את העולם כמו המולטימדיה. הדרכים שבהן מאורגן המידע כגון מסדי נתונים ובמשולב הטכנולוגיה מאפשרת בניה פעילה של ידע תוך שימוש בסמלים וצורות אירגון ידע שונות.
עבודה ברמה זאת מפתחת במהלך בנית הידע רשתות ידע, רשתות קוגניטיביות אולם השאלה היא האם השימוש בטכנולוגיה אכן תורם תמיד לפיתוח ידע, פיתוח רשתות ידע משמעותיות או שמא לרוב השימוש בטכנולוגיה הינו שטחי ואינו תורם לקשרים משמעותיים או לפיתוח הידע.
הטכנולוגיה מתפתחת בקצב אדיר, ואנו נמצאים למעשה במעין רדיפה אחרי הקידמה ויש העוצרים ושואלים למה באמת חשוב לנו שהתלמידים ילמדו לדוגמא באמצעות גלישה באינטרנט? מה המטרה בעיצוב אתרים? ומה לגבי כמות המידע? האינטרנט עמוס במידע, עד כמה התלמידים מגיעים ומשתמשים במידע רלוונטי התורם להם ולא נסחפים בכמות המידע ולא מצליחים להבחין בין עיקר לטפל? הכל נגיש, הכל פתוח, עד כמה התלמידים מסוגלים לסנן מתוך המידע הרב את אותם פריטים שיסייעו להם לבנות ידע?
נראה כאילו הטכנולוגיה משתלטת על ההוראה ואנו תפקידנו להגדיר מחדש את אופי ההוראה אך עם זאת לא להסחף על גלי הטכנולוגיה בלי לבדוק את היסודות והאם באמת היא מביאה אותנו לחוף מבטחים?
אנו יכולים לראות את ההסחפות כאשר תלמידים נשלחים ללא הנחיה לחפש מידע, בלי יכולת לבדוק את איכות המידע ומשמעותו, אלא חיפוש מידע לשם חיפוש ולא לשם בנית ידע.
אני לא נגד שימוש בטכנולוגיה אני בעד שימוש מושכל. שלא הטכנולוגיה היא שתוביל אותנו ללא שליטה אלא שנעזר בה להתקדם ולהתפתח תוך פיתוח היכולת לבקר את מהלכים, טיפול אינטליגנטי במידע והפיכתו לידע כך שלא נטבע במידע.
שרית אייזינגר וחנה בללי
סיפור אהבה שמתחיל בנפרד, פילוסופיה, פסיכולוגיה וטכנולוגיה כל אחת מהן בפני עצמה. אך אף אחת מהן לא מצליחה להגשים את עצמה עד הסוף. עד ששלושתן נפגשו בתפיסה הקונסטרוקטיבית. ואז הפילוסופיה מספקת את עמוד האור המנחה, הפסיכולוגיה את העקרונות הבסיסיים לפעילות הפדגוגית והטכנולוגיה את האמצעים להגשמתם.
היו כמה נוסחים, קשרים הדדים ואחרים, הרבה יחסים אבל בשורה התחתונה נשאלה שאלה אחת שלמעשה שואלת; אחרי כל ההתלהבות מכל הקשרים וההקשרים האם הטכנולוגיה על כל מה שהיא מאפשרת לנו מבחינת מידע ונגישות האם היא מייצרת ידע. האם מרוב טכנולוגיה אנו מאלצים פדגוגיה, האם מרוב התלהבות לא נסחפנו מהמטרה?
שאלה טובה...
נחזור להתחלת הקשר (או כמעט להתחלה) ונבדוק מה בעצם קרה, אילו קשרים ומערכות יחסים התפתחו במהלך בדרך ולאן זה מביא אותנו?
מערכות למידה קונסטרוקטיביות, מה התלמידים לומדים בהן ומה היינו רוצים שילמדו?
כמו בכל דבר לקונסטרוקטיביזם מגוון רחב של מובנים אך היסוד בכולם הוא שהפריטים אינם באים לעולם מתוך מאגרי מידע המכילים ידע אמפירי או מדדים הקבועים מראש. ידע נבנה באופן פעיל הוא אינו המטרה אלא הפעילות שנביאה לבנייתו. (קאפי ורזניק)
כמו ילד שמתפתח אנו כמובן מתחילים עם פיאזה (איך לא...) גישה המדגישה את הפרט ואת הדרך בה הוא בונה את הידע. בשלב מאוחר יותר נכנסה גישה שהדגישה את הפן החברתי, האינטרקציה והתהליך שמערכת ולא פרט בודד עוברים כדי לבנות ידע משותף.
גישה זו מעבירה את משמעות הידע והלמידה והישגים אישיים לאוסף של פעולות המאפשרת למערכת של פרטים לקיים בינהם מערכות קשרים שיאפשרו להבניית ידע של הקבוצה ולא רק של הפרט. ידע זה של אוסף הפרטים אינו חיבור של הידע של כל פרט ופרט בקבוצה אלא שמעצם האינטראקציה בין הפרטים הידע שונה ובחלקו מונע מהקשרים ולא רק מהמשתתפים בתהליך.
אם נשלב כאן את הטכנולוגיה אנו לא מדברים על ההשפעה של הטכנולוגיה על הלמידה של היחיד אלא על השינויים המתרחשים בעת שתלמידים משתפים פעולה, מבצעים מטלות, גולשים באינטרנט או בונים מסד נתונים, יותר מעורבות, פיתוח קשרים חברתיים, עבודה משותפת המפתחת את היכולות האישיות. כל אלה הם דברים המתפתחים ומתרחשים במהלך הפעילות ולא מתוך הפעילות.
מכל הנ"ל עולה השאלה האם עלינו לשקול את היעדים והתוצאות העיקריים של הלמידה בעיקר כאוסף של תת מיומנויות או כהשתתפות מוצלחת בפעילות מאורגנת חברתית ובפיתוח זהות הלומד? (גרינו) גרינו ממשיך וממליץ להתמקד בתרומת פעילויות הלמידה לפיתוח יכולת גבוהה יותר של התלמידים להשתתף בעיסוקים חברתיים ולפתח עם זאת את זהותם כלומד אחראי ובעל יכולת. ועם זאת נשאלת השאלה האם זה כל מה שאנחנו דורשים מסביבת הלימודים או מה עוד על התלמידים ללמוד?
עקרון נוסף המועלה במאמר הוא יחסים, כמו בכל סיפור אהבה יש השפעות הדדיות וספירליות בין המשתתפים במערכת היחסים. בין גישה המתיחסת לפרט לבין גישה המתיחסת לתהליך חברתי טוען פפרט ששתי הגישות משלימות האחת את השניה במחזוריות, מה שנבנה מתוך תהליך חברתי משפיע על הרפרטואר הקוגניטיבי וזה בא לידי ביטוי שוב בתהליך החברתי.
אם ננסה לבחון כיצד שתי הגישות פועלות יחד ואת ההשפעות ההדדיות בינהן
נוכל למנות 3 מערכות קשרים שהן מעין ספירלות הדדיות המחברות את התהליך החברתי עם הפאן הקוגניטיבי:
הקשר בין היחסים החברתיים והשפעתם על איכות ההבנה הקוגניטיבית המשותפת, ככל שמערכת הקשרים החברתיים איכותית יותר כן הצד הקוגניטיבי מתפתח לרמות גבוהות יותר.
הקשר בין ידע הקשרי מצד אחד ויכולת להגיע להכללה מצד שני.
הקשרים בין הבנות חברתיות להבנות קוגניטיביות.
אך גם אם נגדיר את הקשרים על אילו תוצאות אנו מדברים? ומה צריכות להיות תוצאות של קשרים אלה?
האם אנו מודדים את התוצאות על פי הסטנדרטים הישנים והמקובעים שהיו קיימים מזמן ?
האם הם רלוונטיים לבחינת ההשפעות של המתרחש היום? האם אלה עדיין המטרות שאליהן צריך לשאוף?
אמצעים שונים גורמים בהכרח לשינוי במטרות, שינויים קיצוניים בפדגוגיה מביאים אותנו לחשוב על מטרות הולמות יותר את התהליך. אחת התוצאות החשובות של סביבות למידה קונסטרוקטיביות הוא יכול תהתלמידים לפתור בעיות מן החיים, היכולת להגיע במשותף לידע, הידע לא יאגר לשם ידע אלא יבנה כאשר יהיה צורך לפתור בעיה. אם זאת קיים גם משקע קוגניטיבי אישי הניתן להכללה.
אחרי שדברנו על שני משתתפים במערכת היחסים נדבר על השותפה השלישית, הטכנולוגיה, למרות שהתפתחותה היא המאוחרת מבין השלוש הרי שהיא אינה שותף שקט ובלתי מורגש, הטכנולוגיה היא בעלת השפעה למרות גילה הצעיר יחסית. היא יכולה להשפיע בכמה דרכים: הצעת פעילויות אינטלקטואליות ושיתופיות כגון הדמיות. שימוש במערכות סמלים שדרכן ניצן לייצג את העולם כמו המולטימדיה. הדרכים שבהן מאורגן המידע כגון מסדי נתונים ובמשולב הטכנולוגיה מאפשרת בניה פעילה של ידע תוך שימוש בסמלים וצורות אירגון ידע שונות.
עבודה ברמה זאת מפתחת במהלך בנית הידע רשתות ידע, רשתות קוגניטיביות אולם השאלה היא האם השימוש בטכנולוגיה אכן תורם תמיד לפיתוח ידע, פיתוח רשתות ידע משמעותיות או שמא לרוב השימוש בטכנולוגיה הינו שטחי ואינו תורם לקשרים משמעותיים או לפיתוח הידע.
הטכנולוגיה מתפתחת בקצב אדיר, ואנו נמצאים למעשה במעין רדיפה אחרי הקידמה ויש העוצרים ושואלים למה באמת חשוב לנו שהתלמידים ילמדו לדוגמא באמצעות גלישה באינטרנט? מה המטרה בעיצוב אתרים? ומה לגבי כמות המידע? האינטרנט עמוס במידע, עד כמה התלמידים מגיעים ומשתמשים במידע רלוונטי התורם להם ולא נסחפים בכמות המידע ולא מצליחים להבחין בין עיקר לטפל? הכל נגיש, הכל פתוח, עד כמה התלמידים מסוגלים לסנן מתוך המידע הרב את אותם פריטים שיסייעו להם לבנות ידע?
נראה כאילו הטכנולוגיה משתלטת על ההוראה ואנו תפקידנו להגדיר מחדש את אופי ההוראה אך עם זאת לא להסחף על גלי הטכנולוגיה בלי לבדוק את היסודות והאם באמת היא מביאה אותנו לחוף מבטחים?
אנו יכולים לראות את ההסחפות כאשר תלמידים נשלחים ללא הנחיה לחפש מידע, בלי יכולת לבדוק את איכות המידע ומשמעותו, אלא חיפוש מידע לשם חיפוש ולא לשם בנית ידע.
אני לא נגד שימוש בטכנולוגיה אני בעד שימוש מושכל. שלא הטכנולוגיה היא שתוביל אותנו ללא שליטה אלא שנעזר בה להתקדם ולהתפתח תוך פיתוח היכולת לבקר את מהלכים, טיפול אינטליגנטי במידע והפיכתו לידע כך שלא נטבע במידע.
שרית אייזינגר וחנה בללי
תגובה 1:
סיפור אהבה בשלושה - האם זו הנעה משותפת או שמא זה רק סיפור של פיתוי????
I constantly wonder about the effectiveness of the internet. When students search it for information, they find themselves swamped and find it very difficult to make sense of it all. Based on my own experience, when computers were not around people had a higher lever of general knowledge. Today, in the Internet age, most students do not know basic things such as World capitals, main rivers, historical events or
.personalities,etc
Unfortunately, most of the students use the computer/internet with no connection to scholastic activities. In my opinion, it is also the role of teachers in general and Katom teachers in particular to help develop activities that will spark the intellectual curiosity of their students towards general knowledge
.and learning
הוסף רשומת תגובה