בתגובה למאמר העוסק בסביבת ויקי, הסכימו רותי ואיילת עם הנאמר כי עבודה בסביבת תקשורת ממוחשבת תורמת ליצירה משותפת ומתוך יצירה זו צומחים יתרונות כגון עבודה של כל תלמיד וכן תוצר משותף. למרות שישנם יתרונות לסביבת עבודה ממוחשבת, ברצוני להתייחס לשתי הנקודות שהועלו ולהעלות בעצמי נקודה למחשבה בהתייחס אליהן:
1. סביבת ויקי היא אמנם סביבה בה כולם משתתפים וכולם יכולים לתרום לה ואף צריכים לתרום לה על מנת להגיע לתוצר מוגמר, סופי ושלם השייך לכולם, אולם מי ערב לכך שאכן כל תלמיד יעשה זאת? הרי לומר "סביבת הויקי מאפשרת לנו מעקב תמידי על כל אחד בכל שלב של העשייה, דבר שלא קיים בעבודה ללא מחשב למשל" הוא לא מוחלט. כשם כשבעבודה עם עט ומחברת תלמידים יכולים להיפגש אחרי הצהריים ולעשות את שיעורי הבית יחד, ותשובותיהם יהיו זהות במחברת, אותו דבר ניתן לעשות גם מול מחשב. אין מניעה ששני תלמידים, שאחד מהם חלש יותר בתחום הנלמד, יישבו יחד אחר הצהריים מול מחשבו של אחד מהם ויבצעו בשיתוף את המוטל עליהם. איני אומר שכך זה תמיד, אך אנו צריכים להיות מציאותיים ולדעת כי אין לנו שום דרך לפקח על התמידים בעניין עבודה עצמאית (לצורך העניין הם יכולים לבצע מטלה זו בשיתוף על ידי הטלפון, לדוגמא). כאשר אנו מדברים על עבודה בכיתות אזי ברור שהעבודה המשותפת קשה יותר, אך כשם שאנו מתקלים כיום בהעתקות- נוכל להיתקל בהן גם בעתיד.
2. הנקודה השנייה מתייחסת לראשונה וממשיכה אותה- "בסביבת ויקי ניתן לעקוב אחר התרומה האישית של כל משתתף לתוצר המשותף."נגמרו "הטרמפים" ו"הטרמפיסטים" כל אחד חייב לתרום את חלקו ואינו יכול לקבל הערכה או ציון על דברים שלא עשה, חסל סדר תסכול של תלמידים שעושים הכל לבד ומציינים בסוף את השם של כולם"- ההערה הקודמת שלי מתייחסת גם להערה כאן, על אי היכולת שלנו לבקר באופן וודאי על תהליך העבודה של התלמידים.
בעניין מאמרו של חיים אריה כהנא על המחשב הנייד והתפתחות הילד- אני מסכים עם דבריו ועם הנקודות שהעלה בנוגע לבעיות הרגשיות והחברתיות שנוצרות על ידי שימוש במחשב הנייד באופן משמעותי. כפי שכתבתי במאמרון שהעליתי- אין רע בקידמה ובטכנולוגיה, אך אנו צריכים לדעת לשלב נכונה בינה ובין החיים ה"פרימיטיביים" יותר, אם תרצו לקרוא להם כך.
מוטי ניקחה
חט"ב גוונים
ראש העין.
1. סביבת ויקי היא אמנם סביבה בה כולם משתתפים וכולם יכולים לתרום לה ואף צריכים לתרום לה על מנת להגיע לתוצר מוגמר, סופי ושלם השייך לכולם, אולם מי ערב לכך שאכן כל תלמיד יעשה זאת? הרי לומר "סביבת הויקי מאפשרת לנו מעקב תמידי על כל אחד בכל שלב של העשייה, דבר שלא קיים בעבודה ללא מחשב למשל" הוא לא מוחלט. כשם כשבעבודה עם עט ומחברת תלמידים יכולים להיפגש אחרי הצהריים ולעשות את שיעורי הבית יחד, ותשובותיהם יהיו זהות במחברת, אותו דבר ניתן לעשות גם מול מחשב. אין מניעה ששני תלמידים, שאחד מהם חלש יותר בתחום הנלמד, יישבו יחד אחר הצהריים מול מחשבו של אחד מהם ויבצעו בשיתוף את המוטל עליהם. איני אומר שכך זה תמיד, אך אנו צריכים להיות מציאותיים ולדעת כי אין לנו שום דרך לפקח על התמידים בעניין עבודה עצמאית (לצורך העניין הם יכולים לבצע מטלה זו בשיתוף על ידי הטלפון, לדוגמא). כאשר אנו מדברים על עבודה בכיתות אזי ברור שהעבודה המשותפת קשה יותר, אך כשם שאנו מתקלים כיום בהעתקות- נוכל להיתקל בהן גם בעתיד.
2. הנקודה השנייה מתייחסת לראשונה וממשיכה אותה- "בסביבת ויקי ניתן לעקוב אחר התרומה האישית של כל משתתף לתוצר המשותף."נגמרו "הטרמפים" ו"הטרמפיסטים" כל אחד חייב לתרום את חלקו ואינו יכול לקבל הערכה או ציון על דברים שלא עשה, חסל סדר תסכול של תלמידים שעושים הכל לבד ומציינים בסוף את השם של כולם"- ההערה הקודמת שלי מתייחסת גם להערה כאן, על אי היכולת שלנו לבקר באופן וודאי על תהליך העבודה של התלמידים.
בעניין מאמרו של חיים אריה כהנא על המחשב הנייד והתפתחות הילד- אני מסכים עם דבריו ועם הנקודות שהעלה בנוגע לבעיות הרגשיות והחברתיות שנוצרות על ידי שימוש במחשב הנייד באופן משמעותי. כפי שכתבתי במאמרון שהעליתי- אין רע בקידמה ובטכנולוגיה, אך אנו צריכים לדעת לשלב נכונה בינה ובין החיים ה"פרימיטיביים" יותר, אם תרצו לקרוא להם כך.
מוטי ניקחה
חט"ב גוונים
ראש העין.
תגובה 1:
מוטי שלום
כדי לכתוב תגובה עליך להשתמש באפשרות התגובות לכל מאמר ומאמר.
אנא העתק את תגובותיך למקומות המתאימים - לאחר מכן אמחק את הפוסט שכתבת.
ובאופן עניני לתגובתך: האינטרס של כל תלמיד הוא שהמורה יראה מה הוא כתב כדי שיקבל ציון לכן הוא חייב להכנס עם שם המשתמש שלו ואינו יכול להשתמש בשם משתמש של תלמיד אחר. כך ניתן למנוע את תופעת "הטרמפיסט".
הוסף רשומת תגובה