לרוץ עם הקדמה... וליפול / מוטי ניקחה

הקידמה כבר כאן, אין ספק. בשדה החינוך וההוראה אנו חווים אותה בקורסים מתוקשבים כגון זה הנוכחי וכן בפורומים וקורסים בהם משתתפים התלמידים שלנו.
הקידמה משפיעה בהכרח גם על צורת הלימוד והכיתות, כפי שטוען פרופסור דיוויד ברלינר במאמרו (http://www.amalnet.k12.il/newspaper/ashnav/ashnav11/ashi1108.htm ). הוא מונה מספר תחומים בהם ניתן ורצוי יהיה לראות שינוי. אמנה אותם כאן ואציג את דעתי, החולקת עליו.

השינוי הראשון עליו מצביע פרופ' ברלינר הוא שימוש במחשבים נישאים במקום במחברות. דבר זה, לדבריו, יהפוך את "המורים בחטיבות הביניים יותר למנהלי מידע ולמנחים ופחות למורים סמכותיים המרצים בפני הכיתה". לתופעה זו כמה בעיות. נניח לעובדה כי סביר להניח שלא כל בית ספר יממן את כל המחשבים הנישאים הדרושים לכל תלמידיו (דבר אשר יגרום בהכרח לצורך במימונם ע"י התלמידים, ובכללם כאלו אשר אינם יכולים לעמוד בעול זה). יש לקחת בחשבון את העובדה כי ההקלדה על המחשב, אף כי היא נרכשת, אינה קלה ושווה באותה מידה לכולם, ויהיו תלמידים אשר יתקשו בתפעול המחשב, דבר אשר יגרום לעיכוב התקדמותם ו/או הבנתם את החומר הנלמד. באופן אישי איני רואה יתרון גם בשינוי מהות תפקיד המורה כפי שמציין ברלינר. למורה היום תפקיד חשוב יותר מאשר רק העברת חומר. הוא משמש כאוזן קשבת, כיועץ, לפעמים כחבר. מורה אשר תפקידו מצטמצם להקניית מידענות, מאבד לדעתי באיזהשהוא מקום גם את הקשר האישי והישיר עם תלמידיו.

שינוי נוסף המוזכר במאמר, ובו נגעתי בסעיף הקודם, הוא קצב הלמידה של התלמיד. לדברי ברלינר הכנסת עמדות ממוחשבות לכיתות תפתור את בעיית הפער הקיימת כיום בין תלמידים בהבנת וקליטת החומר. לדעתי הפתרון אינו טמון בהפיכת המחברת למחשב. בעיות מוטוריות או סתם קשיים תמיד יהיו קיימים, וישמרו את הפער הקיים, באופן טבעי, בין תלמידים שונים. הפתרון אינו כולל ושטחי כמו זה המוצע אלא דורש לדעתי טיפול נקודתי בתלמיד המתקשה, הבנת בעייתו, צרכיו והתאמת פתרון אישי. אוסיף ואומר, כי לשיטתו, עמדות כאלה, אשר מאפשרות לכל תלמיד את קצב הלמידה שלו, עלולות להיות לרועץ כאשר תלמיד אחד יפתח פער גדול ומשמעותי מחבריו, ויוותר מאחור בעוד חבריו התקדמו משום שהמערכת הממוחשבת אפשרה זאת.

שינוי שלישי עליו מצביע ברלינר הוא עבודה על פרוייקטים קבוצתיים בעזרת מידע ממוחשב ומאגרי הידע העצומים הקיימים ברשת. לדבריו " מחקרים השוו למידה באמצעות ספרי לימוד לעומת למידה באמצעות פרוייקטים, והגיעו למסקנה כי היידע וההבנה שצובר התלמיד באמצעות פרוייקטים משמעותי ומגובש הרבה יותר מאשר היידע הנרכש באמצעות ספרי לימוד". בנקודה זו אני מסכים כי הרשת מאפשרת לנו להגיע למקורות ידע רבים וזמינים, אולם יחד עם זאת יש לזכור כי עולם בו התלמידים יאספו חומר, יקראו, יסננו וימיינו הוא אוטופי במעט, ולו משום שקיימת פונקציה שאינה קיימת בספרי הלימוד: "העתק-הדבק".

לדעתי, דווקא שימוש מוחלט במחשבים ובמערכות ממוחשבות, עלול להיות בעוכרינו. אנו עלולים לקום יום אחד ולגלות כי איבדנו את תלמידינו לטובת המחשב, ואת שכלם לטובת העתקת החומר כמות שהוא אל קובץ הבחינה- אפילו בלי שקראו אותו לעומק. כמובן שהשלכות הקידמה והמיחשוב על חיינו עמוקים הרבה יותר (במקום לשבת ולפתור תרגיל יחד, התלמידים פשוט יפתרו אותו בצורה מקוונת, כל אחד מביתו וישלחו אותו בדוא"ל, למשל), אך זה כבר נושא לדיון רחב ומעמיק הרבה יותר.