יום רביעי, 7 בינואר 2009

לרוץ עם הקדמה... וליפול / מוטי ניקחה

הקידמה כבר כאן, אין ספק. בשדה החינוך וההוראה אנו חווים אותה בקורסים מתוקשבים כגון זה הנוכחי וכן בפורומים וקורסים בהם משתתפים התלמידים שלנו.
הקידמה משפיעה בהכרח גם על צורת הלימוד והכיתות, כפי שטוען פרופסור דיוויד ברלינר במאמרו (
http://www.amalnet.k12.il/newspaper/ashnav/ashnav11/ashi1108.htm ). הוא מונה מספר תחומים בהם ניתן ורצוי יהיה לראות שינוי. אמנה אותם כאן ואציג את דעתי, החולקת עליו.
השינוי הראשון עליו מצביע פרופ' ברלינר הוא שימוש במחשבים נישאים במקום במחברות. דבר זה, לדבריו, יהפוך את "המורים בחטיבות הביניים יותר למנהלי מידע ולמנחים ופחות למורים סמכותיים המרצים בפני הכיתה". לתופעה זו כמה בעיות. נניח לעובדה כי סביר להניח שלא כל בית ספר יממן את כל המחשבים הנישאים הדרושים לכל תלמידיו (דבר אשר יגרום בהכרח לצורך במימונם ע"י התלמידים, ובכללם כאלו אשר אינם יכולים לעמוד בעול זה). יש לקחת בחשבון את העובדה כי ההקלדה על המחשב, אף כי היא נרכשת, אינה קלה ושווה באותה מידה לכולם, ויהיו תלמידים אשר יתקשו בתפעול המחשב, דבר אשר יגרום לעיכוב התקדמותם ו/או הבנתם את החומר הנלמד. באופן אישי איני רואה יתרון גם בשינוי מהות תפקיד המורה כפי שמציין ברלינר. למורה היום תפקיד חשוב יותר מאשר רק העברת חומר. הוא משמש כאוזן קשבת, כיועץ, לפעמים כחבר. מורה אשר תפקידו מצטמצם להקניית מידענות, מאבד לדעתי באיזהשהוא מקום גם את הקשר האישי והישיר עם תלמידיו.
שינוי נוסף המוזכר במאמר, ובו נגעתי בסעיף הקודם, הוא קצב הלמידה של התלמיד. לדברי ברלינר הכנסת עמדות ממוחשבות לכיתות תפתור את בעיית הפער הקיימת כיום בין תלמידים בהבנת וקליטת החומר. לדעתי הפתרון אינו טמון בהפיכת המחברת למחשב. בעיות מוטוריות או סתם קשיים תמיד יהיו קיימים, וישמרו את הפער הקיים, באופן טבעי, בין תלמידים שונים. הפתרון אינו כולל ושטחי כמו זה המוצע אלא דורש לדעתי טיפול נקודתי בתלמיד המתקשה, הבנת בעייתו, צרכיו והתאמת פתרון אישי. אוסיף ואומר, כי לשיטתו, עמדות כאלה, אשר מאפשרות לכל תלמיד את קצב הלמידה שלו, עלולות להיות לרועץ כאשר תלמיד אחד יפתח פער גדול ומשמעותי מחבריו, ויוותר מאחור בעוד חבריו התקדמו משום שהמערכת הממוחשבת אפשרה זאת.
שינוי שלישי עליו מצביע ברלינר הוא עבודה על פרוייקטים קבוצתיים בעזרת מידע ממוחשב ומאגרי הידע העצומים הקיימים ברשת. לדבריו " מחקרים השוו למידה באמצעות ספרי לימוד לעומת למידה באמצעות פרוייקטים, והגיעו למסקנה כי היידע וההבנה שצובר התלמיד באמצעות פרוייקטים משמעותי ומגובש הרבה יותר מאשר היידע הנרכש באמצעות ספרי לימוד". בנקודה זו אני מסכים כי הרשת מאפשרת לנו להגיע למקורות ידע רבים וזמינים, אולם יחד עם זאת יש לזכור כי עולם בו התלמידים יאספו חומר, יקראו, יסננו וימיינו הוא אוטופי במעט, ולו משום שקיימת פונקציה שאינה קיימת בספרי הלימוד: "העתק-הדבק".
לדעתי, דווקא שימוש מוחלט במחשבים ובמערכות ממוחשבות, עלול להיות בעוכרינו. אנו עלולים לקום יום אחד ולגלות כי איבדנו את תלמידינו לטובת המחשב, ואת שכלם לטובת העתקת החומר כמות שהוא אל קובץ הבחינה- אפילו בלי שקראו אותו לעומק. כמובן שהשלכות הקידמה והמיחשוב על חיינו עמוקים הרבה יותר (במקום לשבת ולפתור תרגיל יחד, התלמידים פשוט יפתרו אותו בצורה מקוונת, כל אחד מביתו וישלחו אותו בדוא"ל, למשל), אך זה כבר נושא לדיון רחב ומעמיק הרבה יותר.

4 תגובות:

anat aharon אמר/ה...

כמו לכל דבר יש את הצד החיובי ואת הצד השלילי.
במקרה זה הצד החיובי התאמת ביה"ס לחיים עצמם כי כמעט בכל מקומות העבודה משתמשים במחשב, עובדים מהבית בצוותי עבודה בעזרת המחשב וכד', בנוסף כדאי להשתמש במחשב ואת התפוקה שניתן להוציא ממנו אך בל נשכח את ערכי המוסף שניתן להשיג אך ורק באמצעות "השיטה הישנה" כמו מגע אישי בין המורה לתלמידיו וכן פונקציות נוספות כמו מיומנויות מוטוריות שעלולות ללכת לאיבוד בעקבות הקידמה והשימוש במחשב בלבד.
בל נשכח שהמטרה העיקרית שלנו הינה להוציא לחברה בני אדם.

אסתר ימזקי וענת אהרון.

ארינה אולרשו אמר/ה...

מוטי שלום
כותרת המאמרון "לרוץ עם הקדמה... וליפול" גרמה לי לעצור ולקרא אותו.
גם אני בעברי פחדתי... ליפול כשדובר על שילוב המחשב בהוראה.
חששתי שהמחשב יתפוס את מקומי כמקור הידע והסמכות בכיתהושלבושתי הרבה יגלו תלמידי עד כמה אינני שולטת ברזי המחשב.
עם השנים, השימוש במחשבים בכיתות הפיג את החששות שלי. למדתי לפנות את "הבמה" שלי בכיתה לטובת עבודת התלמידים שיושבים בצוותים חוקרים, מארגנים, מסגננים ולומדים יחד.
לי נותר רק לעבור ביניהם לעוץ עצה, לחדד נושאים מסוימים ו...להתפעל מהיכולות שלהם וכמובן מהתוצרים.
קשה לי להאמין שנקום יום אחד ונגלה ש"אבדנו את התלמידים לטובת המחשב ואת שכלם לטובת העתקת החומר כמו שהו אל קובץ הבחינה".
הבנתי שאין תחליף למורה האנושי ושהתלמידים -אפילו הטובים ביותר זקוקים להכוונה, אתגרים, לאוזן קשבת, לעידוד ופרגון.
תלמידנו חיים בעולם המודרני ומצפים שהמחשב יהיה חלק אנטגרלי בעבודתם בבית ובכיתה.
כמורת כתו"ם אני מקווה ללמוד דברים חדשים בתחום ומקווה לא ...ליפול

נכתב עי: ארינה אולרשו ומגי קפלן

שפרה סטרוסקי אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
gillit אמר/ה...

המאמר עצמו מתמקד בצד החיובי בלבד של שילוב המחשב בהוראה ואלו המאמרון מציג את ההיפך. לדעתנו, יש לשלב את המחשב בהוראה יחד עם הדרך המסורתית.
בחרנו להתמקד בהשפעת התקשוב על הקשר האישי בין המורה לתלמיד. תפקיד המורה אינו מצטמצם לתפקיד של "מעבירי יידע". המורה מכשיר את התלמיד להתמודדות בחיים ע"י הצבת גבולות (אם יש צורך), חינוך לערכים, ללמידה נכונה ויעילה. לא אחת המורה אף משמש כיועץ, כמכוון וכדמות שניתן לסמוך עליה. את כל הדברים הללו המורה מעביר/משקף ע"י ההוראה הפעילה שלו בשיעור. לדברים אלו יש ערך בעד עצמם. את דברים אלו ניתן לטפח גם כאשר משלבים בהוראה את המחשב. כאשר ניתנות פעילויות מתוקשבות, המורה אינו הופך לפאסיבי אלא עליו להנחות את התלמידים, לעבור ביניהם לבדוק שהם הבינו את המשימה, לכוונם, לעודדם, הקשר האישי עדין קיים והינו חשוב. מעבר לכך המורה מעביר משוב על הפעילויות, מעיר על המשימות שהוגשו ומחוייב יותר להתייחס לתהליכי העבודה במשימות שונות, דבר שיכול להגביר את המוטיבציה במהלך העבודה. בנוסף יכול להיות שהתקשוב יאפשר לילדים יותר סגורים, שבדרך המסורתית יתביישו לפנות בסוגיות שונות למורה כי יחששו שיראו אותם מדברים, או נותנים מכתב ודווקא יהיה להם יותר קל לפנות דרך מייל למורה. אנו חושבות, שהאישיות של המורה היא המכריעה בנקודה זו, מורה שאופיו נוח ומתחבב על תלמידיו, ידע לשלב בין ההוראה המתוקשבת לקשר האישי, כך שהקשר האישי עם תלמידיו לא ינזק מההוראה המתוקשבת ואולי אף יתחזק.

איריס ביסטרי-ראובני וגילית בן שמעון